יפה לך קיץ

מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאה? כמה זה היה קל לך לקבל אותה?

איך הגבת? האם סיפרת סיפור שלם למה בעצם, לא מגיעה לך המחמאה? או שפשוט העברת נושא?

מצד אחד אנחנו מכורים למחמאות, לפידבק, למילים טובות. זה נותן לנו בטחון, מטפח את האגו, מחזק.. ומצד שני אנחנו כבר לא כל כך סומכים אם המחמאה ניתנה בצורה אמיתית או כמניפולציה, ככוח להשיג משהו.

מחמאות נתפסות היום כהפכפכות, משהו בין מצרך נדיר, לבין מילים זולות ללא משמעות.

כשמחמאה באה מכל הלב זה נעים, זה מורגש בכל הגוף, כל כך נעים עד שאנחנו מצפים לתחושה הזאת שוב ושוב והציפיה מובילה גם לסבל. יש ציפיה שיתנו לנו את המחמאה כל הזמן ואם לא, נאבד בטחון.

קניתי שמלה חדשה או הכנתי אוכל טעים, בפעם ראשונה סחפתי התלהבות ובפעמים שלאחר מכן לא. למה לא אומרים לי את זה יותר? מה זה אומר?

שאני כבר לא מספיק..?

אנחנו מצפים למחמאות, רוצים לשמוע מילה טובה, תשבוחות שהצלחנו, שעשינו משהו מיוחד, עד שלפעמים נמצא את עצמנו עושים בשביל המחמאה ולא בשביל המטרה. לפעמים נדמה שמה שחשוב הוא, לא רק מה יגידו אלא לוודא שיגידו דברים טובים.

מחמאות זה חשוב כי נותן חיזוק למה שרצינו, עשינו או קיווינו אבל אם לא קיבלנו מחמאה האם זה אומר שמה שעשינו שווה פחות?

אני לוקחת רגע להיות בסיטואציה, בלי להגיד אם זה טוב או רע.

לוקחת עוד רגע, לפני שמסיקה מסקנות, מעכלת את מה שנאמר, הרגע הזה, הוא רגע מאתגר שממלא אותי בהכרת תודה ומאפשר ללב שלי להתרחב.

אני יודעת שכל דבר שעושים הוא למידה של מיומנויות חדשות, הסקת מסקנות, מתיחת גבולות.

לא להיות תלויים במחמאות מאחרים אומר להשאיר את הסקרנות וההנאה מהעשייה והלמידה עצמה ולהפרד מהצורך לעשות כדי לרצות אחרים.

תנסו לשמר את הרגעים האלו, רגעי השקט והרגיעה כשמגיעה המחמאה, תרגישו כמה זה נעים, מחזק ופשוט.. תגידו תודה!

תודה שאתם קוראים, מגיבים, מחמיאים ומשתפים אותי.
ענבר