מחשבות על יום הולדת

החודש אני חוגגת יום-הולדת, זהו יום מעורב עבורי.
הוא מביא איתו שק ענק של חוויות, חלקן טובות ומשמחות וגם, עצובות וכואבות.
התרגשות ורצון להספיק ולנצל את היום עד הסוף ויחד עם זה, ישנה גם כבדות ורצון שהיום יגמר. כל אחד מגיב ליום הזה בצורה שונה. אוהב או שונא, מתעלם או משקיע.

זהו יום חזק. מצד אחד גדלתי בשנה והנה עומדת לפני שנה נוספת, מלאה באפשרויות ותוכניות, חלומות ויעדים חדשים. מצד שני, זה גם סוף, נגמרה שנה ומה שהסתיים כבר לא יחזור על עצמו.
בעיני היום הזה הוא רגע של עצירה. עצירה בתוך התנועה התמידית של החיים.

לעצור לרגע
יום הולדת זה הזמן לבדוק אם אני נמצאת איפה שאני רוצה להיות. האם אני עושה, חיה, מיישמת,עובדת וחותרת אל עבר הרצונות שלי? האם אני נאמנה לעצמי? זהו זמן עצירה, זמן להיות כנה ולראות את מה שהשגתי השנה. וגם, מה חסר לי ומה הייתי רוצה עוד?
זמן בשנה שמביא אותנו לחשוב על המרחק שהלכנו, החברים והאנשים שנגעו בנו.

כוח הרצון שלנו להמשיך ולהתקדם, תלוי ביכולת לעכל את הדברים שעשינו וחווינו.

היכולת לבקר, להוציא מסקנה מסיטואציה ולהפוך אותה לצעד פרקטי במקומות בהם לא הלכתי עם הלב עד הסוף, במקומות שבהם רציתי לעשות יותר. היא יכולת נפלאה.
היכולת להסיק מסקנות, זו הזדמנות נדירה לקראת הצעד הבא, לרוב קל לנו לבקר את עצמנו ולהתמקד במה לא היה בסדר ואפילו להקטין.

בשביל לגדול אנחנו חייבים להשתמש ביכולת לבקר את עצמנו ולתת מקום להישגים שלנו קטנים כגדולים.
כשאני רואה את הצעדים שעשיתי, את המקומות שהתחזקתי וגדלתי, את המקומות בהם עברתי דרך קושי והצלחתי להגיע למה שרציתי, אני יכולה לראות אותם כרגעים של סיפוק וגדילה.

אנחנו צריכים זמנים כאלה של שובע בחיים שלנו. לשכב על על הספה, על הגב עם בטן מלאה באוכל טוב, וליהנות מהבית הנקי, או מכוס הבירה הקרה.
אלו הם זמנים של עיכול, שמהם אנחנו שואבים את הכוח אל הצעד הבא.