מה הקשר בין אנגליה, שינויים ואחריות?

אחרי הצבא נסעתי לחברים באנגליה לחודש, הייתי לבד במדינה שלא הכרתי, בה הכל היה לי אחר. השמיים אפורים יותר ועדיין כחולים, האוויר קריר ורענן בצורה שונה, לאוכל היה טעם כבד יותר, החמוץ הרגיש אחרת מלימון בסלט ולמים היה טעם זר. זה היה חדש ומשונה, נראה כמו אבל שונה.
אחרי כמעט שנתיים בבסיס במדבר עם סדר יום וחוקים, פתאום הרעננות, הצבעים והזמן הפנוי היו כל כך לא שגרתיים.

הבאתי איתי לדרך כמה ספרים. בתוך שלל ההרפתקאות שהגיעו מהטיולים הארוכים בלונדון, העיר התוססת והגדולה מהספרים והסרטים, החושים שלי נפתחו והייתי כמו ספוג לכל הדברים החדשים שחוויתי.

הספר "ישמאל", שקראתי שם, דן בנזק העצום שאנו עושים לטבע ולעולם סביבנו ובאחריות שלנו.
גיבור הספר הוא גורילה שלמדה לדבר, מייצגת את העולם, הטבע, אותה גורילה מנהלת שיחה ארוכה עם איש. השיחה ביניהם היא בעצם הספר. אני זוכרת משפט ממנו לקראת הסוף, שנשאר איתי עד היום. הגורילה דיברה על היכולת המדהימה שיש לנו לחשוב ולדמיין משהו שלא קיים, לתקשר אחד עם השני, לבנות ולהמציא דברים מעבר למה שבאמת קרה וכך גם להרוס את העולם סביבנו. היכולת הזאת היא כוח והיא הרסנית אם לא לוקחים עליה אחריות.

הרעיון של לקחת אחריות באותה תקופה, היה מהפכני בעיני. הרי עד עכשיו זזתי לפי מה שצריך ולפי מה שאמרו לי, ואז מצאתי את עצמי אחרי הצבא, לא בדיוק יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו. חיפשתי ספר נהלים, משהו שיעזור לי להבין מה בתכנון. הרגע הזה שגיליתי שאני יכולה להשתמש בכוח ולכוון אותו לאן ואיך שאני רוצה ושזה תלוי בי, היה רגע חסר תקדים מבחינתי.

עד היום אני מתחזקת מהידיעה שזה בידיים שלי.
יש לי כוח להשפיע ולהיות חלק פעיל בחיים שלי ושל אחרים. אני לא חייבת להיסחף אחרי מה שלא מתאים,
יש לי בחירה.

את הזכרון הזה שעלה לי שוב עכשיו החלטתי לשתף, לקראת סיום השנה האזרחית. עם הכוח והאחריות הזאת אני בוחרת להתחיל שנה החדשה.