פשוט ליהנות מהדרך,

כולנו מחפשים, מתנסים ומקווים לשינוי, לרגע הזה, שבו יקרה המהפך. כמו בטלוויזיה!!! כמו בסרט המעולה הזה שהגיבורה מצאה את הכוחות, האהבה, העבודה, נקודת המפנה ואז הכל קרה.

מחכים ומחכים ואז מתאכזבים, מתייאשים, כי החיים הם לא סרט, אז מוצאים דרך חדשה, מתחילים שוב, ממשיכים עוד קצת, משנים כיוון ב- 180 מעלות ושוב צועדים לעבר המטרה, למצוא את הדבר הזה שיהפוך אותנו מאושרים ורגועים.

מה קורה בכל הזמן הזה עד שמגיעים?
שמעתי מכיוונים שונים שהדרך היא העיקר ולכן ניסיתי להבין איך לומדים מהעיקר ולא נסחפים אחרי המטרה, איך לא עסוקים רק בה ומצליחים להשקיע וליהנות?

אני מציעה ללכת בדרך של תשומת לב.
תשומת לב בהקשר של הדרך אומר בעיני להפוך כל רגע למקסימום, שכל רגע הוא העיקר, ולא הפתיחה או החימום של מה שעומד לקרות עוד שבוע, חודש, שנה או בסוף..

תשומת לב לרגע אומר שאני מביאה את עצמי במקסימום שאני לאותו הרגע, לאותה הסיטואציה.
שאני מאפשרת מקום לגילוי, להפתעה, למשהו חדש.

מה זה אומר בפועל?
שאני מוכנה להיכנס לסיטואציה גם אם היא הכי מוכרת ולהיות מופתעת, לראות משהו שלא ראיתי שם קודם.

להחזיק מטרה, לרצות להגיע למקום מסויים הכרחי לגדילה ולעניין שלנו בחיים- אבל הדרך...היא מביאה את הקסם והצבעוניות של החיים.