מה אתם עושים דרמה?

בואו נדבר על זה רגע.. הדרמה היא חלק מחיינו, בכל רגע נתון היא מרימה ראש, היא מוסיפה את הפלפל והמלח למטעמים, את הזוהר לבגד ואת הניצוץ לסרטים.. דרמה היא חלק מחיינו עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב אליה, בכלל.
כולנו אוהבים לנפח, להגדיל את המצב מהממדים הרגילים שלו, להוסיף עוד תבלין למאכל, עוד ווליום לסיפור- הרי כולם אוהבים דרמה טובה, סיפור עם אקשן!

דרמה טובה עם שחקנים משובחים זו הנאה גדולה, הפותחת את הראש, מעלה שאלות וגורמת לנו לחשוב, להרחיב את האופקים ולצאת מעצמנו לעולמות של אחרים ולהכניס קצת צבע. לעומת זאת, כשאנו מייצרים דרמה, אנחנו בדרך כלל מרוכזים בעצמנו, באיך פגעו בנו או כמה שלא התנהגו אלינו יפה. הכל נעשה מנקודת המבט שלנו, לפעמים ללא היכולת לראות את התמונה הכוללת והמציאות. ללא הפרספקטיבה של הבמאי, התסריטאי, העורך, הסאונד והשחקנים.

בדרמות שלנו אנחנו לרוב מנפחים סיטואציה, סוחפים אחרינו אנשים לחרדות, כעסים וחשבונאות. אני לא יודעת מתי או מה הפך את הדרמה למוצר נגיש כל-כך.

אולי הרעש שמסביבנו ברחוב, האנשים, הטלויזיה, הסמרטפאון בתוספת השיח הבלתי פוסק במיינד?

יצרנו מצב שכשרוצים להגיד משהו או להעביר מסר זה נעשה בווליום גבוה, וכדי למשוך את תשומת הלב של מי שסביבי מקבצות הווטסאפ, הפייסבוק ״צריכים״ לעשות "גל גדול"?

אולי אנחנו מאמינים שהסיפור לא יהיה מספיק מעניין, ומפה בא הצורך להוסיף לסיפור או לבקשה עוד 50 אחוז נפח, אחרת לא יקשיבו לנו? אולי ככה נשמע מעניינים יותר?

ואולי זו בכלל הידיעה שבעולם ציני כמו היום אם אני לא אוסיף את התבלינים הנוספים לסיפור לא יקחו אותי ברצינות? אפשר להבחין שזה הרגל, שככה אינפורמציה עוברת בינינו.

מה שבטוח הוא שכשעושים דרמה גדולה כי נפגענו, מגדילים ומעצימים את מה שמרגישים. על הדרך נצטרף את כל קרובינו ומכרינו אל העוול שנעשה לנו, נהיה עסוקים בלהאשים, להתגונן ולהצדיק את עצמנו. נתעסק בסיפור ובתחזוקת הדרמה שלא באמת נפגוש את מה שהעליב/ פגע בנו או את מה שהכעיס אותנו.להשקיע את האנרגיה בדרמה זהו טריק מצויין לקפוץ מעל העלבון האמיתי, הדבר המדויק שמכעיס.

דרמה היא הסחת דעת ממה שאנו מרגישים באותו הרגע. היא מייצרת טשטוש וחוסר בהירות, התפזרות ואיבוד הדבר שהתחיל את כל גל הרגש הזה.

כן, מתחת לכל דרמה יש - כעס, עלבון, כאב, פחד, חרטה. כל רגש שמתעורר תפקידו לסמן לנו לגבי הגבולות האישיים שלנו, מה רוצים או לא רוצים, מה נכון לנו או לא. זו הזדמנות ליהנות מהכוח, העוצמה והבהירות שמגיעים עם הרגש כמו שהוא.

אם שמים לב החוצה רואים שהעולם מלא בצבע, מלא בהומור. לא באמת צריך להוסיף עוד.

בפעם הבאה שעולה לכם רגש - מכאב של סוף, או אם פגעו בכם. שימו לב מה אתם רצים לעשות בדפוס הקבוע שלכם, זה יכאב בכל מקרה, השאלה היא.. לכמה זמן.

מה יקרה אם לא תחטטו בפצע? מה יקרה אם תסכימו להחלים ולכאוב בצורה המהירה ביותר?